הכרעת דין בתיק תת"ע 6382-08-11 - פסקדין

1.         כנגד הנאשם הוגש כתב אישום (דו"ח) המייחס לו עבירה של נהיגה ברכב מבלי שהנוסע שנסע עמו וישב במושב הקדמי היה חגור בחגורת בטיחות, וזאת בניגוד לתקנה 83ב(א) לתקנות התעבורה, תשכ"א - 1961 (להלן: "תקנות התעבורה").

            מדובר באירוע מיום 24/03/11 , בשעה 12:50, בצומת קרית אתא.

2.         מטעם המאשימה העיד עורך הדו"ח, רס"מ גרופר אליהו (להלן: "השוטר"), אשר שציין בנסיבות הדו"ח, כי עמד סטטי עם הפנים לכיוון רכב הנאשם שהגיע משד' ההסתדרות בנתיב הימני, והבחין שגם הוא וגם הנוסע שיושב לידו לא היו חגורים בחגורת בטיחות. השוטר מציין כי שמר על קשר עין רצוף עם הרכב.

בדברי הנהג נרשם כי הנ"ל "לא אמר דבר".

מטעם ההגנה העידו הנאשם והנוסע שהיה עמו ברכב. גם הנאשם וגם הנוסע העידו כי שניהם היו חגורים.

3.         לאחר ששמעתי את העדים שקלתי את דבריהם והתרשמתי מהופעתם בפניי, מצאתי שעובדות כתב האישום הוכחו בפניי מעל לכל ספק סביר. זאת עשיתי בהיותי ער לכך כי עדותו של עד התביעה היא עדות יחידה בהליך פלילי, ולכן התייחסתי אליה בזהירות הראויה, אלא שעדות זו הותירה עליי רושם אמין ושוכנעתי כי היא משקפת נאמנה את ההתרחשויות עובר לרישום הדו"ח נשוא תיק זה.

אני מאמין לשוטר כי הוא הבחין בבירור בנאשם נוהג את רכבו מבלי שהיה חגור כלל וכך גם הנוסע שישב לצדו. אני קובע כי לשוטר היה שדה ראייה כלפי הנאשם והנוסע וכי הבחין ששניהם לא חגורים.

4.         נוכח התרשמותי מעדותם של הנאשם ועד ההגנה ובשים לב לסתירות בעדותם, לא מצאתי כי יש בעדותם, על אף שמדובר בשני עדים (עורכי דין במקצועם), כדי לפגוע באמינות השוטר, לסתור את עדותו או למנוע מבית המשפט לבסס עליה ממצא מרשיע.

עדותו של השוטר הותירה עליי רושם אמין, הדו"ח שערך היה מפורט והחקירה הנגדית לא הצליחה לפגוע במהימנותו. לא כך הם פני הדברים בנוגע לגרסת עדי ההגנה.

5.         בעדויותיהם של הנאשם והנוסע נפלו סתירות מהותיות הן בנוגע למרחק שבו הבחינו  לראשונה בשוטר, הן בנוגע לשאלה למי פנה השוטר קודם [העד טען שהשוטר פנה קודם לנהג, "אני בטוח בזה", בעוד שהנאשם העיד כי מאחר והנוסע יצא ראשון השוטר פנה אליו קודם ("ש. למה חשבת שהוא פונה דווקא לנוסע שלצדך בעניין החגורה? ת. כשיצאנו מהאוטו הנוסע יצא ראשון כי הדלת שלו הייתה קרובה יותר לצד של המדרכה ושל הקיוסק")] והן בנוגע לצבע של חלון הצד (הנאשם טען שהחלון כהה בעוד הנוסע טען כי מדובר בחלון רגיל כמו השמשה הקדמית).

בעדותו בפניי ציין עד ההגנה, כי הבחין בשוטר לראשונה במרחק של 5 מטר מרכב הנאשם. בעניין זה העיד הנאשם כי השוטר עמד במרחק של 25 מטר. עדותו של עד ההגנה, מלבד העובדה כי היא סותרת את עדות הנאשם, היא מחזקת את עדות השוטר בנוגע לקשר עין ולאפשרות להבחין בעבירה ללא הפרעה.

6.         לא זו אף זו, העובדה כי הנאשם לא אמר דבר במעמד רישום הדו"ח יש בה כדי לפעול לחובתו. אם אכן היו הנאשם או הנוסע חגורים, ניתן לצפות כי יאמר זאת לשוטר על אתר ויכחיש בפניו את ביצוע העבירה. שתיקתו של הנאשם יש בה כדי לחזק את עדותו של השוטר.

בכגון דא, לא התרשמתי כי השוטר בחר במכוון לרשום בדברי הנהג, כי לא  אמר דבר, אם אכן היו נאמרים "הרבה דברים".

7.         כאמור, נוכח התרשמותי מהשוטר, מהנאשם ומעד ההגנה, הרי שאני מאמץ את גרסתו של השוטר, קובע את הממצאים על פיה ודוחה את גרסתו של הנאשם והעד מטעמו.

בנסיבות אלה , אני קובע כי עובדות כתב האישום הוכחו בפניי מעבר לכל ספק סביר, ועל כן אני מרשיע את הנאשם בעבירה שיוחסה לו בכתב האישום

8.         מזכירות בית המשפט תשלח עותק הכרעת הדין לצדדים ותזמנם לטיעונים לעונש ולמתן גזר דין ליום 20/12/12 שעה 10:50.

ניתנה היום,  י"ט חשון תשע"ג , 04 נובמבר 2012, בהעדר הצדדים ובהסכמתם. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: